החלטה בתיק סע"ש 59944-12-12

1.         לפנינו בקשת המבקש (הנתבע 2) לסילוק התביעה על הסף כנגדו בגין היעדר עילת תביעה.

2.         המשיב הגיש תביעה כנגד הנתבעת 1 והמבקש, מנכ"ל הנתבעת 1 ובעל מניות בה, בטענה להפרת זכויות מתחום משפט העבודה.

התובע תבע באופן אישי את המבקש וכן טען כנגדו, כי הוא פועל בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965, (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

3.         המבקש הגיש בקשה לפיה, יש למחוק את עילת התביעה בגין עבירה על חוק לשון הרע זאת בשל העדר פירוט.

המבקש טען, כי כתב התביעה אינו מפרט את האמירות המהוות 'לשון הרע' וכי כל טענות המשיב הן כוללניות ואינן מגובות בעובדות. עוד נטען כי מכתב התביעה לא ברור מפני מה על המבקש להתגונן פרט לעובדה שמבוקש לחייבו בסעד כספי בגין הוצאת שם רע.

המשיב טען כי כתב התביעה פירט באופן ספציפי את הפרסומים והמעשים המזכים אותו בפיצוי בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע.

4.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי אין מקום למחוק את התובענה אלא יש לאפשר למשיב לתקן את כתב התביעה כמפורט להלן.

סעיף 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע קובעים כדלקמן:

"1.           לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

                              (1)        להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;

                              (2)        לבזות אדם בשל מעשים, התנהגויות או תכונות המיוחסות לו;

                              (3)        לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועיותו;

            ....

2.            (א)       פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

                              (ב)        רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי הפרסום אחרות:

                        (1)  אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

                        (2)  אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."

בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965  נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע  (1997) כמפורט להלן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".